<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קדושים</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ואת שבתותי תשמורו [ויקרא י"ט]. בגמרא [יבמות ה' ע"ב] יכול אמר לו אביו חלל את השבת, פי' משום דאתי עשה ודחי את לא תעשה ת"ל את שבתותי תשמורו. וק"ק לר"צ למה לי קרא תיפוק לי', כדאמרינן בפרק ואלו נערות [מ' ע"א] היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ה"מ דאי לא סתר את לא תעשה לא מקיים עשה כלל, אבל היכא דמצי לקיים עשה בלא דחיית לא תעשה כגון גבי מאנס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וא"כ ה"נ אי מחיל אב ליקריה לגבי בנו, מי אית ליה לעשה כלל, וא"כ את שבתותי תשמורו למה לי. ופי' ר"ץ דאב לא מצי מחיל לכבודו. וכן נראה ק"ק דבפ"ק דקדושין [ל"ב ע"א] מפרש בהדיא דאב מצי מחיל לכבודו, ופלוגתא בת"ח. וכ"ן די"ל דלכבודו מצי מחיל, אך צערו לא מצי מחיל כדקיי"ל הלכה כר' יהודה [כתובות נ"ו ע"א] דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. לכך פסק אמרי' [ירושלמי שם פ"ט ה"א] (דכתובה) [אלו דכותבין] אם מתה אשתו תהדר נדונייתא לבי נשא דבדבר שבממון תנאו קיים, אך בעונה דצערא דגופא תנאו בטל, ויכולה האשה להעמיד את בעלה בדין על עסק עונתה אפי' אם מחלה לו, ה"נ האב לא מצי מחיל צערו. ולכך פסק אסור לבן לספר את אביו שמא יפצע אותו וצערו אין במחילתו כלום.
הנה על הא דפרק אלו נערות [מ' ע"א] דלעיל, פי' רבינו שלמה והשתא נמי מלמדין אותה, ומשמע אפי' [הכי] אם לא היו מלמדין אותה היה חשוב עשה. והשתא ניחא גבי כיבוד אב א"ל הטמא [וכו'] ופריך עשה ולא תעשה הוא. הא לאו גרידא דחי, ולא אמרינן אילו אמר לא בעינא בכבודך מי איתיה לעשה, דהשתא מיהא א"ל הטמא. ובלאו הכי לא קשיא דטומאה ניתנה לדחות למת מצוה, והשבת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו ובשלו מרובה, ועוד אי אמר לא בעינא בהשבת אבידה, ליתיה נמי מצוה.
<h2>דף מו.</h2>
לא תלך רכיל [ויקרא י"ט]. אזהרה שלא יהא רך לזה וקשה לזה. ד"א זו אזהרה להלשין חבירו. ד"א לא תהיה כרוכל זה שמטעים דבריו והולך לו. ד"א לא תלך רכיל. שלא יאמר אני הייתי מזכה וחבירי רבו עלי ואומר (משלי כ' י"ט) הולך רכיל מגלה סוד.
<h2>דף נו.</h2>
ואת שבתותי תשמורו [ויקרא י"ט]. בגמרא [יבמות ה' ע"ב] יכול אמר לו אביו חלל את השבת, פי' משום דאתי עשה ודחי את לא תעשה ת"ל את שבתותי תשמורו. וק"ק לר"צ למה לי קרא תיפוק לי', כדאמרינן בפרק ואלו נערות [מ' ע"א] היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ה"מ דאי לא סתר את לא תעשה לא מקיים עשה כלל, אבל היכא דמצי לקיים עשה בלא דחיית לא תעשה כגון גבי מאנס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וא"כ ה"נ אי מחיל אב ליקריה לגבי בנו, מי אית ליה לעשה כלל, וא"כ את שבתותי תשמורו למה לי. ופי' ר"ץ דאב לא מצי מחיל לכבודו. וכן נראה ק"ק דבפ"ק דקדושין [ל"ב ע"א] מפרש בהדיא דאב מצי מחיל לכבודו, ופלוגתא בת"ח. וכ"ן די"ל דלכבודו מצי מחיל, אך צערו לא מצי מחיל כדקיי"ל הלכה כר' יהודה [כתובות נ"ו ע"א] דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. לכך פסק אמרי' [ירושלמי שם פ"ט ה"א] (דכתובה) [אלו דכותבין] אם מתה אשתו תהדר נדונייתא לבי נשא דבדבר שבממון תנאו קיים, אך בעונה דצערא דגופא תנאו בטל, ויכולה האשה להעמיד את בעלה בדין על עסק עונתה אפי' אם מחלה לו, ה"נ האב לא מצי מחיל צערו. ולכך פסק אסור לבן לספר את אביו שמא יפצע אותו וצערו אין במחילתו כלום.
